החלטה בתיק עת"א 15297-02-12

רקע

העותר מרצה מאסר של שנתיים בגין עבירות זיוף, מרמה ועושק, גניבה ועוד.

תחילה מוין ושובץ העותר ביום 07/12/11 לבית סוהר חרמון, אולם מאוחר יותר התכנסה ועדת העברות ביום 06/02/12 וקבעה כי העותר יועבר לבית סוהר שיטה שהינו בעל רמת ביטחון מרבית.

על החלטה זו הוגשה העתירה שבפניי.

נתבקשתי לבטל את ההחלטה ולהורות על החזרתו המיידית של העותר לכלא חרמון.

טענות העותר

בעתירתו טען העותר לשורה של פגמים שנפלו בהליך קבלת ההחלטה על העברתו מכלא חרמון לכלא שיטה. לטענתו, הופרו זכויות יסוד חוקתיות שלו להליך הוגן המחייבות יחד ואף לחוד את ביטולה של ההחלטה להעבירו.

ראשית טען כי למרות חובתה של הרשות להסביר לו מראש מדוע היא עומדת להעבירו לכלא אחר, שתנאי הכליאה בו קשים יותר, נמנעה מלעשות כן ולתת הסבר לעותר או לפרקליטיו, על אף פניותיהם החוזרות ונשנות.

לטענתו, אמנם ניתנה תשובה בפניה כזו על ידי רב כלאי זכריה, ברם האמור בה מגלה תפח ומכסה תפחים רבים, אין בו גילוי הוגן של החומר העובדתי והמינהלי המפורט, המנומק והמתועד של ההליך המינהלי ושל החלטת הניוד המאפשר ביקורת אלמנטארית או משפטית.

העותר טען כי נפגעה זכותו להליך שימוע הוגן שהינו הליך חובה אשר לא נתקיים ובעניין זה טען כי נמנעה ממנו בניגוד לדין הזכות להישמע בהליך המינהלי, להיוועץ עם פרקליטו באותו הליך ואף להיות מיוצג על ידו. כמו כן לא הוצגו לעיונו פרוטוקול השימוע ככל שהיה, החלטת הניוד            ונימוקיה ועוד.

עוד טען כי ההחלטה המאוחרת היא שינוי של החלטה מוקדמת וכל שינוי שכזה דורש כפל זהירות וכפל מתן הסבר ונימוק והדבר לא נעשה.

לטענתו הוא זומן רק ביום 08/02/12 למשרדו של מפקד הכלא ושם נאמר לו כי בעקבות מידע מודיעיני על כוונות בריחה, הוא הועבר לכלא שיטה תוך שלא ניתן כל הסבר הגיוני למידע הנ"ל, שעה שהעותר אינו מעורה כלל בעולם העברייני, לא ביצע עבירת משמעת או התנהגות אסורה אחרת, לא ביצע ניסיון בריחה ולא חשב על כך כלל.

במישור העובדתי טען העותר כי אף לאחר שניתן גזר דינו נתקבל עיכוב ביצוע של חודשיים במהלכם התהלך הוא חופשי וככל שרצה יכל אז להוציא לפועל כוונת בריחה. עוד הוא טען כי יכולותיו הכלכליות גבוהות, בבעלותו כפר אוטיסטים ברמת הגולן הכולל 170 דירות המושכרות למדינה בתמורה של 440,000 ש"ח לחודש ועוד כ- 80 דירות נוספות בטבריה, חוף ים ונכסים נוספים. כן טען כי שילם סך של 17 מיליון ש"ח טרם כניסתו לכלא ובכך פרע את כל חובותיו לציבור.

בסוף עתירתו הפנה העותר להוראת ס' 62 ב' לפקודה וכן לפסיקת בתי המשפט הנוגעות לתקינות ההליך המינהלי ולצורך בהנמקה ובסבירות ההחלטות המתקבלות על ידי הרשות כדרישות יסודיות בבסיס הליך מינהלי הוגן.

תשובת המשיבים

בתשובת המשיבים לכתב העתירה טענו המשיבים כי אכן תחילה שובץ העותר בכלא חרמון אך ועדת העברות החליטה על העברתו ביום 06/02/12 בעקבות חומר מודיעיני שלילי חמור, מוצלב ועדכני שעניינו התבטאות חריגה מצד העותר וכוונות פגיעה בעותר.

כן הוחלט כי בעקבות החמ"ן הנ"ל תיבחן הגדרתו כבעל סיכוי גבוה לבריחה.

באשר לטענה לעניין חובת שימוע נטען כי על פי פקודות ונוהלי שב"ס אין כל חובה לערוך שימוע בעת העברת אסירים מכלא לכלא.

המשיבים היפנו להחלטת כב' הש' עמית ברע"ב 1460/11 בעניין אסי אבוטבול שם נקבע כי אין לאסיר זכות קנויה לגבי מקום כליאתו וכי החלטה להעבירו לבית כלא אחר אינה פוגעת בזכות יסוד שלו. כן נטען שבאותה החלטה נקבע שהחלטות ניוד אסירים הן בליבת שיקול הדעת                  המינהלי - ארגוני של השב"ס.